תקשורת באמצעות השכל, תקשורת באמצעות הרגש 

בן אדם הוא יצור חברתי. הוא יצור מתקשר. כיצד הוא מתקשר? באמצעות דיבור, מגע, מבט, שמיעה - באמצעות החושים שלנו. אולם כל אלה הינם האמצעים ולא המקור לתקשור. כל החושים מתנקזים לשני מקורות מהם נובעת התקשורת - האחד הוא השכל והשני הוא הרגש. דומני כי בעולם המודרני מרבית התקשורת בין בני אדם נעשית באמצעות השכל ולא באמצעות הרגש. במאמר זה אנסה להתוות קווים כלליים לשני סוגי התקשורת.

תקשורת באמצעות השכל

כאשר אנו מתקשרים באמצעות השכל, הכוונה היא שאנו מעבדים את האותות והמסרים שאנו מקבלים מהצד השני, באמצעות השכל שלנו, באמצעות תבניות הגיוניות ושכליות. העיבוד השכלי יוצר אצלנו תמונה, כיצד האדם מולנו חודש, מרגיש, חווה, מה הוא עומד לעשות וכדומה. לדוגמה. לפי דעתי בחינת מעשיו של האדם באמצעות שפת הגוף הינה תקשורת שכלית. דהיינו - אם אני בודק את זוית גופו של מי שעומד מולי, עד כמה גופו נוקשה או רך, האם מוטה כלפי אם לאו, האם הוא מתייחס לדברים שלי, מסתכל אלי, ידיו פתוחות או סגורות וכדומה - כל אלה הם סימנים חיצוניים, שהמוח שלנו קולט אותם, מעבד אותם לפי תבניות שלמדנו אותן מראש, וכך אנו מתרגמים לנו את פעולותיו ומגבשים מסקנה אם הוא דובר אמת אם לאו, האם נוח לשוחח איתנו, האם הוא מרגיש מאויים וכו'.

בתקשור באמצעות השכל אנו סומכים על תבניות חשיבה נטועות במוחנו. תבניות שלמדנו אותן במהלך החיים או מתוך הניסיון. דוגמה נוספת:  ישנם כל מיני ספרים שמנסים ללמד בחורים צעירים כיצד "להתחיל" עם בחורות. עתה, בחור יושב מול הדייט שלו, והוא מנתח אותה שכלית - "עכשיו היא חייכה; מה זה אומר?" "עכשיו היא נגעה בי בלי לשים לב; מה זה אומר?" "עכשיו היא קצת שיחקה בשיער - בעמוד 35 בספר זה אומר ש...." - וכך, במקום להרגיש את הבחורה איתה הוא יוצא, הוא מנתח אותה שכלית ומנסה לקבל באופן מושכל, מה היא מרגישה כלפיו.

תקשור חוזר באמצעות השכל יעבור דרך מסננת השכל. זאת אומרת, אם נחזור לבחור היושב במסעדה, לאחר שהוא ניתח בשכל את פעולותיה של הבחורה מולו, הוא יגיב לפעולותיה ומעשיה של הדייט שלו, לא באופן טבעי - כפי מה שהוא - אלא על פי אותן תבניות שכליות על פיהן הוא גדל, התחנך, או למד מהספר. וכך, שני האנשים היושבים זה מול זה מתקשרים בתקשורת שכל מול שכל, ללא רגש, או שהרגש מקבל את האותות שלו באמצעות השכל, קרי השכל "אומר" לו כיצד להרגיש. פלא שהדייטים אינם מצליחים, ופו"פים יוצאים עשרות ומאות דייטים ולא מוצאים את ה"אחת"? ודאי, הרי לא ניתן להתאהב מכוח השכל.

אגב, מהתנדבותי בפרוייקט התגלית לפנויים ופנויות, ומשיחה עם פו"פים רבים עולה כי השאלה הראשונה שכולם שואלים - "איך היא נראית". הדבר הראשון שהם מסתכלים בו הוא המראה החיצוני. למה? הם מחפשים מדד שכלי לשאלה האם אני אוכל להימשך אליה. דהיינו, בשכל הם אומרים לעצמם - הינה אישה יפה, אני אוכל להתאהב בה (להגיע לרגש) ועל כן אני מעוניין לצאת איתה. אולם זה לא הולך. למה? מכיוון שהם מתקשרים בפגישה על בסיס שכל ולא על בסיס רגש. בלב כל אחד יודע, שלא היופי יביא את האהבה, אלא הפתיחות, הידידות, המידות הטובות - אולם נוח לנו לחפש מבחן קל, אפילו אם הוא מוטעה. אכן, כדאי להפסיק לשקר את עצמנו.

דוגמה נוספת לתקשור שכלי או להערכה שכלית הינו הניסיון  באמצעות "תורת האותיות" ו"שם האדם" לנתח אנשים ואת מידת הקשר שיכולה להתפתח ביניהם. למשל - "אם קוראים לו אברהם ולה קוראים שרה, אני יודע שהם מתאימים / לא מתאימים". זו באמת דרך קלה ביותר לדעת הכל על אדם מסוים לפי שמו, ועל היחס בינו לבין אדם אחר, לפי יחס השמות ביניהם. הלוואי והעולם היה כל כך פשוט כמו מחשב, אתה מכניס שם ומקבל הכל על האדם...

תקשור באמצעות הרגש

התקשור באמצעות הרגש מבטל את השכל. הוא בוחן את האדם העומד מולנו כפי שהוא, בתחושות ובחוויות שהוא מעלה בנו. איננו מנסים לנתח אותו. אנו כביכול "זורקים" את השכל שלנו, ומנסים לבדוק אילו תחושות ההתנהגות שלו מעלה בנו. נכון, פעמים רבות הדבר בלתי אפשרי, מכיוון שכל כך התרגלנו לתקשר באמצעות השכל, שאנו לא מסוגלים לשים אותו בצד. אולם מי שמצליח לתקשר באמצעות הרגש, הוא מתקשר "מלב אל לב". כאשר הוא מגיב, הוא גם מגיב בטבעיות, ללא מסננים של השכל. אכן, תנאי ראשון לתקשור באמצעות הרגש, הוא הכנות.

תקשור באמצעות רגש כולל גם מגע. המגע מאפשר לנו לחוש את הצד השני, כאמצעי משלים במקום השכל. הנגיעה בצד השני מלמדת אותנו, באמצעות התגובה שלו, האם הוא "איתנו" "קר" "חם", נרתע, מתרחק, או מתקרב, האם הוא נהנה מהמגע או סולד ממנו,  וכו'. תקשור באמצעות מגע, עשוי לעתים להחליף מלים - אפשר לתקשר גם מבלי לדבר. אמנם גם בתקשורת באמצעות השכל יש מגע - אולם ככל שהצדדים מתקשרים באמצעות השכל, המגע "מפוספס", עושים שימוש במגע לצורך ניתוחים שכליים.

יתרונות וחסרונות

השכל הוא אמצעי בקרה. הוא עוזר לנו להימנע משטויות. נניח שבחורה מסוימת נמשכת לבחור. היא מאוד מעוניינת לומר לו. אולם היא חוששת שהמצב אינו הדדי מבחינתו. מדוע שתיפגע? השכל בוחן את התנהגות הבחור ומווסת את ההתנהגות שלה, על מנת שלא תיסחף, בטרם היא תדע שהיא יכולה להתקדם איתו מבחינה רגשית. השכל מבוסס גם על ניסיון העבר. אתה למד מחכמתם של האחרים. שפת הגוף, למשל, הינה כלי שכלי לנתח התנהגות אנשים, המבוסס על ניסיון, ומסייע לנו לנתח אותם, כיצד לדעת איך לנהוג איתם.קל ללמוד ניסיון העבר, ולעשות קיצורי דרך מבוקרים, לפני שאנו נותנים אמון באחרים. התקשורת השכלית יכולה וטובה כשלב מוקדם בדרך לתקשורת הרגשית.

ישנם סוגי תקשורת בהם רצוי לתקשר בעיקר על בסיס שכל; למשל, כאשר אנו מכירים בפעם הראשונה וטרם תהינו על קנקנו של הצד השני, הניתוח השכלי נותן יותר ביטחון; או כאשר מדובר בתקשורת שהינה יותר רשמית, עסקית, מסחרית וכדומה; כאשר הקרבה עם הצד השני בעייתית ורוצים לשמור מרחק, וכו'.

עם זאת, לתקשור שכלי יש מגרעות. האדם מרגיש באמצעות הרגש ולא באמצעות השכל. אנחנו לא רובוטים. ישנם סוגי תקשורת שבהם רצוי למעט בשכל ולתת ללב להוביל. בעיקר תקשורת עם ילדים. ילדים אינם יודעים לתקשר לפי שכל. ככל שהם יותר צעירים, הם בנויים ומגיבים על פי הרגש. חייבים לתקשר איתם על בסיס רגש. זוגיות הינה תקשורת מבוססת רגש, אם כי פעמים רבות תקלות בזוגיות עלולות להוביל את בני הזוג לתקשורת על בסיס שכל, ואז הקשר הופך להיות קר. לדוגמה - הבעל "אומר לעצמו" או "מסביר לעצמו" מדוע הוא אוהב את אשתו, במקום שירגיש את רגש האהבה והיכן הוא תופס אותו.

המגרעת העיקרית של התקשור השכלי הינה שלא הכל בחיים עובד על פי תבניות, ואיננו מומחים לניתוח של תבניות כאלה. גם שפת הגוף, עם כל הכבוד לה, ויש כאלה המנסים להפוך אותה למתמטיקה, אינה מתמטיקה. יתכן ויש תגובות מסוימות שהינן משותפות לכולם, אולם לא תמיד הדבר נכון. וכמה אנשים מסוגלים באמת ובתמים לקרוא בני אדם בצורה מדוייקת? כמה סטיגמות אנו מפתחים על אנשים? הרי כבר אמרו חז"ל - אל תדון את חברך (אפילו חברך!) עד שתגיע למקומו.

תקשורת באמצעות רגש היא התקשורת האמיתית, "לב מרגיש לב". אולם יש בה שתי בעיות עיקריות. הבעיה הראשונה הינה הסיכון. אנו חושפים את עצמנו רגשית, אנו עלולים להיפגע. אדם מעדיף לבנות סביבו חומות ולא להיפגע. הבעיה השניה הינה שהרגש יכול לשקר אותנו. ניתן לשחד אותו (אמנם גם את השכל ניתן לשחד). מה בכי עושה לנו? האם הוא מרכך אותנו באופן אוטומטי? האם אנו מסוגלים להרגיש באמת מתי ילד בוכה מתוך מצוקה ומתי מתוך פינוק? אם אנו מסוגלים לקרוא רגשות, מדוע הרמאים כל כך מצליחים?

מדוע אנו עוברים לתקשר באמצעות שכל?

אם אנחנו מעיינים בהתפתחות האדם, ילד נולד ללא שכל מפותח. הוא מתקשר באמצעות הרגש. כמה אנו אוהבים אותם כשהם קטנים??! כאשר קשה לו, הוא בוכה. כאשר הוא כועס, הוא אומר לנו "אני שונא אותך!", כאשר הוא רואה אותנו חוזרים הביתה,  הוא קופץ עלינו ורוצה חיבוק. הוא חייב את המגע שלנו, את החום שלנו. הוא מרגיש אותנו היטב, מתי אנו מעוניינים בו ומתי לא. הוא מרגיש בצורה מדוייקת מתי אנו משקרים לו. הילד הוא מכונת תקשור מדהימה המבוססת על רגש.

אילו היה לנו השכל, לא היינו מדכאים תכונות אלה כאשר הילדים כל כך קטנים. היינו מושכים איתם את התקשור הזה, כמה שיותר. אולם אנו מכניסים להם המון שכל בראש, והשכל לוקח את מקום הרגש. מלמדים אותם כיצד לחשוב, כיצד לנתח, והכל במקום לחוות. "תפסיק לדבר שטויות!" מאז שהם קטנים אנו מדברים אליהם שכלית "תחשוב כמו ילד בוגר". כמה פעמים אמרנו להם? אין לי כוח להרים אותך! תסתדר בלי היד שלי! וכו'. ההתחברות לשכל הינה חלק מתהליך ההתבגרות. אולם הכל צריך להיות במידה. ואם תוך כדי תהליך זה הילד שוכח את הרגש שלו, חבל.

למזלו של האדם, הוא מקבל הזדמנות נוספת להתחבר לרגש, כאשר הוא מגיע לגיל הנעורים, ומתאהב. שוב השכל בורח, והוא מרגיש, הלב דופק, הוא מזיע, חושב בלי סוף על אהובתו. אם יש לו מזל והוא מצא אהבה, הוא מתחבר מחדש לרגש. אם משהו לא הלך שם, הרגש עלול להיסגר ולהיחסם. הוא לא יוכל להפתח רגשית. הוא יחשוש. יהיה לו קשה לפתח קשר ולהתאהב. הוא עלול להישאר רווק. גם אם מצא אהבה ומתחתן, תוך כמה שנים, אם לא עובדים על הרגש (או אם חלילה מכים אחד את השני ברגש), אז הרגש  נסגר, וחוזרים לחוף המבטחים שלנו - השכל.

אז מה עדיף?

שאלתי פעם אישה רוחנית שאלה זו - מה עדיף? הרגש או השכל? והיא השיבה לי יפה, למעשה במשפט המסכם את הכל - אם הלב שלך נקי, אם הוא טהור, הרגש צריך להוביל. הרי למעשה רובנו - מהרגליים עד הצוואר - בנויים על רגש. הראש הוא בסה"כ שביעית מהגוף. אולם אם הלב שלך לא נקי, עדיף שתהיה בקרה של השכל, עד שהרגש יחזור להיות נקי. אבל, נשאלת השאלה, כיצד אנו מצליחים לנקות את הרגש שלנו?

לחזור לתקשר באמצעות הרגש

אני מציע לחזור ולנסות ולתקשר באמצעות הרגש. במיוחד עם האנשים הקרובים אלינו. נתחיל עם הילדים. נתבונן בהם. נלמד כיצד הם לא חוששים להביע את הרגשות שלהם. מעתה, לא נאמר שהם "ילדותיים", אלא "רגישים", "רגשיים". האם אנו מסוגלים לחקות אותם? דווקא עם ילדים יותר קל להיות רגשיים, שהרי הם עצמם מתקשרים על רגש. אולי תנסו לבקש מהם שינחו אתכם וילמדו אתכם?...

נמשיך עם בני הזוג. מתי אמרתם להם בפעם האחרונה בכנות מה אתם מרגישים? מתי דיברתם על הרגשות שלנם? מתי שאלתם אותם מה הם מרגישים? למה לא? כי אנו חוששים מהתשובה? כי אנו נקבל תשובה כמו "מה זה משנה" וכו'? נסו לעתים לשבת עם בני הזוג ואמרו להם, "אני חש אותך כך וכך .... האם זה נכון"? תתאמנו מול בן הזוג בלהרגיש. בלהביע רגשות. עברו לאחר מכן לעבוד מול ההורים. ואם ההורים קרובים יותר מאשר בני הזוג, תתחילו איתם. כמה רגשות יש לכם מול ההורים שמעולם לא שיתפתם אותם? האם אתם מסוגלים לפתוח דברים כאלה מול ההורים שלכם?

אגב, גם בעולם העסקים ניתן להביע רגשות. לעתים הדבר גם נכון. למשל - ממליצים שכאשר אתה מרגיש שמישהו פגע בך, אל תאמר לו - פגעת בי, רימית אותי; אמור לו - אני מרגיש פגוע. שתף אותו ברגשות שלך. הוא ינסה להסביר לך מדוע אינך צריך להרגיש כך. הוא יבוא לקראתך.

הבעת רגשות דורשת כנות. איננו חיים בעולם סינתטי (ראו מאמר על כך שכתבתי בבלוג שלי). "אני אוהב אותך" צריך לבוא מהרגש, לא מהשכל. החיבוק צריך לבוא עם חום, לא בצורה מקפיאה. לא חיבוק זריז עם שתי טפיחות, מדוד בזמן, אלא חיבוק אמיתי, חם, מכל הלב.

כמובן שדברים אלה דורשים אימון רב. אולם אם נצליח לפתוח את הערוץ הזה, אני מאמין שנשפר את איכות החיים שלנו, את היכולת לקרוא ולתקשר עם הסביבה בצורה טובה יותר.